הדו"ח הנוכחי מרכז את תוצאות הניטור ההידרולוגי הכולל מדידת כמויות גשם וזרימות בעונת הגשמים 2018-2019. הניטור ההידרולוגי כולל בשטחו את הערבה כולה, עד ים המלח, כביש 40 עד נחל פארן, כביש 12 בגבול ישראל מצרים ואזור אילת. הסיכום העונתי המוצג כאן מסתמך על איסוף נתונים שבוצע על ידי עובדי מו"פ מדבר וים המלח, בשיתוף עם רשות ניקוז ערבה ובתמיכת השירות ההידרולוגי והשירות המטאורולוגי.

עונת הגשמים 2018-2019 כללה 12 אירועי גשם, בערבה ובדרום הנגב. היא החלה מוקדם בעונת הסתיו, שהיה עשיר במשקעים ושיטפונות. העונה התפרסה בין התאריכים בין 20.10.2018 ו- 31.3.2019, כך שלמעשה החלה מוקדם והסתיימה באופן יחסי מוקדם (לא תועדו גשמים משמעותיים במהלך אפריל ומאי). מתוך 12 אירועי גשם, חמישה אירועים היו בסתיו, שלושה בחורף ושלושה באביב - כולם במהלך חודש מרץ. מתוך 12 אירועי הגשם שתועדו, 9 אירועים לווו בזרימות בעוצמות בינוניות ונמוכות ורק 3 אירועי גשם לא כללו זרימות בנחלים. הזרימות שתועדו בניטור האיכותני במפגשי נחל כביש, כללו ברוב המקרים זרימות חלשות ובינוניות ורק ב-2 מיקרים תועדו זרימות חזקות. בנוסף, עיקר הזרימות תועדו בערבה התיכונה. מתוך תשעת האירועים שהיו מלווים בזרימות, רק אירוע אחד כלל זרימות בכל מרחב הערבה ודרום הנגב, שאר האירועים היו יותר ממוקדים מבחינה הפיזור המרחבי שלהם.

בעונת הגשמים 2017-2018 נוטרו 9 אירועי גשם בערבה ובדרום הנגב. הניטור כלל איסוף וריכוז נתוני גשם וניטור שיטפונות במפגשי נחל כביש (62 נקודות). כמו כן התבצע ניטור הידרולוגי בשלושה נחלים בדרום הערבה (נחל שיטה, נחל נחושתן ונחל יעל). עונת הגשמים החלה השנה מאוחר באופן יחסי והגשם הראשון הופיע רק בחודש ינואר. עם זאת העונה התארכה באופן מיוחד, ובאביב (החל מאפריל) זכינו לארבעה אירועי גשם. שניים מתוך תשעת אירועי הגשם היו משמעותיים מאוד והובילו לזרימות בנחלי הערבה ודרום הנגב. בניגוד לשנה שעברה, הערבה התיכונה, זכתה לכמויות גשם משמעותיות בעוד שהערבה הדרומית, בניגוד לשנה הקודמת, זכתה לפחות משקעים. מגמה זו קיבלה ביטוי גם בפיזור השיטפונות במרחב. בערבה התיכונה זרמו השנה כל הנחלים, חלקם בעוצמה גבוהה מאוד. לעומת זאת בערבה הדרומית, חלק מהנחלים שלא זכו השנה לזרימה שיטפונית ובמספר רב של נחלים תועדו רק זרימות חלשות.

בערבה הדרומית היו משקעים רבים באזור אילת וצפונית לקיבוץ יהל, אך מעט מאוד משקעים בין קיבוץ אילות לקיבוץ לוטן. דגם פיזור הגשם במרחב בא לידי ביטוי גם בניטור הממוקד. בנחל יעל היו שני אירועי זרימה ובנחל ושיטה (דרומית לשלוחת נוצה), היה אירוע שנמשך על פני שלושה ימים. לעומת זאת, בנחל נחושתן (בקעת תמנע), לא היו כלל זרימות ועובי הגשם השנתי היה כ- 23 מ"מ.

ב-27-25 באפריל 2018 פקד את ישראל אירוע מזג אוויר שכלל תופעות מזג אוויר קיצוניות של עוצמות גשם חזקות, ברד ומשבי רוח חזקים. שיטפונות עזים שנוצרו בנחלים גרמו ל 13 הרוגים, רובם בצפון הערבה וכן בנגב ובאזור גוש עציון. נגרמו נזקים לחקלאות בעיקר באזור דרום הכנרת ועמק בית שאן וכן היו הצפות בערים שונות (ירושלים, תל אביב, ראשון לציון ועוד). הדו"ח שלהלן סוקר את עוצמות הגשם, הרוח והברד באזורים השונים באירוע הזה ואת מידת חריגותם.

המצב הסינופטי שגרם להיווצרות העננים המפותחים היה שקע רום בשכבות הבינוניות והגבוהות של האטמוספירה ואפיק בשכבות הנמוכות. מרכזו של שקע הרום היה מעל סיני ודרום הארץ ב-25 בחודש והוא נע באיטיות מזרחה, כך שב-26 באפריל הוא היה מעל ירדן וצפון מערב חצי האי ערב וב-27 בחודש מעל מזרח ירדן ומערב עירק.

שקע הרום לווה באוויר קר, והשילוב של האוויר הקר בשכבות הגבוהות של האטמוספרה עם אוויר חם ולח בשכבות הנמוכות, גרם לאי יציבות אטמוספרית ולהיווצרות של ענני סערה (קומולונימבוס) מפותחים מעל מזרח הים התיכון. עננים אלו נכנסו בשעות הבוקר של ה-25 באפריל לצפון הארץ (מכיוון מזרח) ובשעות הצהריים הם התפתחו מעל דרום הארץ ונעו צפונה אל מרכזה. ב-26 באפריל כיוונן של רוחות הרום השתנה, כך שהן היו בעלות רכיב צפוני. בהתאם לכך נעו עננים מפותחים מלבנון דרומה והם הגיעו אל צפון הארץ בשעות הצהריים ובהמשך אל מרכזה ודרומה. במקביל נוצרו עננים מפותחים מעל דרום הארץ - מדבר יהודה, הערבה ומזרח הנגב, כבר בשעות הצהריים המוקדמות ותאי גשם שהו מעל אזור זה ברציפות משעות הצהריים ועד שעות הערב המאוחרות. ב-27 באפריל נוצרו בשעות הצהריים ואחר הצהריים עננים מפותחים בעיקר במזרח הארץ – בערבה, במזרח הנגב ובגולן. התאים במזרח הנגב נעו דרומה ועזבו את הארץ דרך אילת בשעות הערב.

הגשמים התאפיינו בעוצמות חזקות מאוד, אולם בגלל הרוח הדומיננטית (בשל קיומו של שקע הרום), משך שהייתם מעל כל אזור היה קצר. בעקבות זאת התקבלו עוצמות קיצוניות לפרקי זמן קצרים של 15-10 דקות על פני אזורים נרחבים. היו מקומות בהם העננים שהו לפרקי זמן ארוכים יותר או שהיו מספר גלים של עוצמות גשם חזקות ואז התקבלו כמויות גדולות לפרקי זמן ארוכים יותר. לדוגמה, בנגבה נמדדו 56 מ"מ בתוך שעה אחת (ב 25 באפריל בשעות אחר הצהריים). הגשמים לוו בברד כבד באזורים שונים וכן במשבי רוח חזקים שהגיעו בחלק מהמקומות ליותר מ-70 קמ"ש ואף ליותר מ-90 קמ"ש.

בין ה-25 ל-27 לאפריל 2018 ירדו כמויות משקעים גבוהות בזמן קצר באזורים שונים בארץ וגרמו לשיטפונות בנחלים בנגב הדרומי, המרכזי, לאורך בקע הערבה וים המלח. אירועי שיטפונות בתקופה זו של השנה אינם תופעה נדירה. באגנים בנגב, בערבה ומדבר יהודה מתקבלים השיטפונות החזקים ביותר בעונות המעבר (אוקטובר-נובמבר, מרץ עד תחילת מאי). המערכת האופיינית הגורמת לשיטפונות אלה הינה אפיק ים סוף, הנוצרת כאשר זרם סילון סוב-טרופי הנמצא באזור קו רוחב 20-30 מסיע לחות טרופית מאזור אפריקה (סודן, אתיופיה). השילוב של לחות טרופית, אוויר קר יחסית בשכבות הגבוהות של האטמוספרה (מינוס 20) ואוויר חם בשכבות הנמוכות, יוצר מפל אי יציבות חריף. כאשר האוויר מתקרר ברום נוצרים ענני סערה. לעננים אלה יש פוטנציאל להמטיר כמויות משקעים גבוהות בזמן קצר.

עם זאת, האירוע הנוכחי היה חריג במשכו ובעוצמתו. מבחינת עוצמת השיטפונות, ספיקות השיא ונפח המים שזרמו בנחלים מדובר באירוע השיטפונות הגדול ביותר ב-8 השנים האחרונות, מאז ה- 17/1/2010. אירוע שיטפונות משמעותי פקד את הארץ גם ב- 7/5/2014, אירוע שהיה גדול יותר מבחינת ההיקף המרחבי של השיטפונות, אולם ספיקות השיא ונפחי הזרימה באירוע הנוכחי הינן גבוהות ונדירות הרבה יותר.

על פי רישומי התחנות ההידרומטריות של השירות ההידרולוגי מוקדי השיטפונות החריגים ביותר באירוע זה היו באגן נחל צין וביובליו הנחלים ממשית וימין. בנחל צין - תחנת משוש נמדדה ב- 26/4/2018 ספיקת שיא של 550 מ"ק/שנייה שתקופת החזרה שלה היא 50 שנים. ספיקות שיא גבוהות נרשמו גם בנחלים פארן, נקרות, חיון, אמציהו, צפית, פרס, צאלים על יד כביש

90(300 מ"ק/שנייה, ספיקה המתקבלת אחת לעשרות שנים, הגבוהה ביותר מאז אוקטובר 2004), ובנחלים חימר ורחף -150 מ"ק/שנייה לעומת ספיקת שיא ידועה של 750 מ"ק/שנייה באוקטובר 1987 .

אירועי מזג אוויר קיצונים ועוצמתיים הינם בעלי השפעה גדולה על האדם וסביבתו. סוגיה זו קיבלה תוך הדגשת ) ביטוי גם בפרסום האחרון של הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים ההתחממות הגלובלית הכללית לצד צפי לגידול במספר גלי חום וכמויות גשם קיצוניות. מחקר זה מתמקד בבחינת המגמות במספר אירועי מזג האוויר הקיצוניים אשר פקדו את ישראל, בין השנים 2015-1920 בשלוש קטגוריות: סופות גשם חזקות, שלג כבד ואירועי חום קיצוניים. המחקר מבוסס על תחנות ותיקות שלהן רצף מדידות לאורך כל תקופת המחקר (2015-1920).

במחקר זה "אירוע קיצוני" מוגדר כאירוע בו נחצה סף משמעותי: גשם: כמות גשם יומית השווה ל 110- מ"מ ומעלה; כמות סופתית מצטברת של 200 מ"מ ויותר. שלג: עובי שלג של 10 ו 20- ס"מ ומעלה בתחנת ירושלים מרכז ו/או בצפת. אירועי חום - גלי חום ממושכים ושרבים קצרים: טמפרטורה יומית ממוצעת העולה על הממוצע הרב שנתי 2000-1981 ב 6 מעלות צלסיוס או יותר במשך 3 ימים רצופים. בחודשי הקיץ; טמפרטורה מקסימלית של 35 מעלות צלסיוס או יותר במשך שלושה ימים רצופים; טמפרטורת מקסימום הגבוהה מהממוצע הרב שנתי 2000-1981 ב-15 מעלות צלסיוס או יותר.

סיפים אלו נקבעו כדי לכלול בניתוח אירועים להם היו השפעות משמעותיות מתועדות על האוכלוסייה ועל מגוון מגזרים במשק.

הנתונים נותחו במספר שיטות סטטיסטיות הכוללות הן השוואה בין תקופות שונות והן ניתוח המגמות. נמצא שחל גידול מובהק בשכיחות גלי החום, בשני העשורים האחרונים, בהם הטמפרטורה היומית הממוצעת עולה על הממוצע ב 6 מעלות צלסיוס במשך 3 ימים רצופים בחודשי הקיץ. בשאר המשתנים והסיפים אשר נבחנו נמצאו מגמות מעורבות אך כולן אינן מובהקות ברמת מובהקות של 5%.

בניתוחים הסטטיסטיים שבוצעו לגבי סיפי הגשם השונים (110 מ"מ/יום וסופתי 200 מ"מ ומעלה) לא זיהינו מגמות מובהקות. מגמה חיובית לא מובהקת נצפתה לכמות גשם סופתית מצטברת של 200 מ"מ ומעלה לעומת מגמה שלילית מינורית לכמות גשם יומית מעל 110 מ"מ. כך גם בהשוואה בין תקופות שונות, בהן לא נמצאו הבדלים (ברמת מובהקות של 5%) במספר השנים עם אירועי גשם קיצוניים.

הפרויקט משתרע בחלקו המזרחי של דרום מדבר יהודה, אזור צחיח ומבותר המאופיין בריבוי ערוצי נחלים. המספר הרב יחסית של נחלים וערוצים הנשפכים לבריכה 1 של מפעלי ים המלח באגן הדרומי, או חוצים את תעלת ההזנה מצפונה נובע מתלילות המדרונות היורדים ממערב ומקרבה יחסית של גבול אגן ההיקוות, תופעות שהן פועל יוצא של השקע הסורי אפריקאי. הנחלים הגדולים יחסית המנקזים אגני היקוות המשתרעים עד קו פרשת המים המערבי, וחוצים בדרכם ארבע יחידות נוף לאורכו של מדבר יהודה: הרצועה המערבית של מדבר יהודה מדרגת הכפיפה היורדת אל רמת המדבר, רמת מדבר יהודה,

במת השוליים המזרחיים,

מצוק ההעתקים, וגבעות המלח, הקטע הדרומי של אזור הפרויקט, שמדרום לנחל חימר.

אזור מפעל קציר המלח ותחנת השאיבה החדשה, כולל את בריכה 1 ומשתרע צפונה לאורך המסוע המתוכנן וקטע הארכת תעלת ההזנה עד לתחנת השאיבה המתוכננת 2P. מרחב הפרויקט נמצא בתחום דרום מדבר יהודה, אזור צחיח ביותר, אך למרות מיעוט הגשמים מתחוללות בו סופות גשם עזות וקצרות המניבות שיטפונות בספיקות חריגות שחלקן גרם נזקים בלתי מבוטלים.

נספח ניהול מי הנגר המוגש להלן נערך ע"פ ההנחיות להכנת נספח ניקוז בתמ"א / 53 ב 35 ונועד לענות על המטרות הבאות: קביעת ספיקות התכן עבור מתקני הניקוז וההגנה הקיימים והמוצעים,

בחינת מערכת ההגנה בפני שיטפונות הקיימת והמוצעת בתחום התכנית והתאמתה לספיקות התכן,

והמלצות לשדרוג מערכת ההגנה בפני שיטפונות בתחום התכנית לצורך התאמתה לפיתוח המתוכנן. במסגרת העבודה, בוצעה הערכה של נפחי גאויות בנחלים הגדולים (מעל 28 קמ"ר) הזורמים באזור התכנית.

מפלס פני ים המלח יורד בקצב מהיר ביותר, כ - 5.8-5.5 מ' בשנה, לעומת זאת עולה מפלס פני בריכה 1 בקצב בן כ-28 ס"מ בשנה עד להפעלת מפעל קציר המלח. קטע ים המלח בתחום פרויקט קציר המלח, קצר יחסית ומשתרע מנחל צאלים וצפונה קטע א' – לעיל. קטע בריכה 1 כולל את קטעים ג' ח' לעיל. קטע ב' הוא קטע ביניים בו נשפכים הנחלים לאזור הים הרדוד שהתייבש ובו מפלס החוף יציב. בנחלי חוף ים המלח קיימת תופעה חמורה של חתירה עקב ירידה מהירה של בסיס הניקוז ובעקבותיה התחתרות לאחור וירידה של רוב הקרקעית. התהליך מאיץ את עצמו בכל נקודה של היווצרות מדרגה. זהו תהליך "צעיר" בן עשרות שנים בלבד ועדיין לא ניתן לצפות את היקפו ועצמתו.

עבודה זו מציגה מודל אזורי סטטיסטי/אמפירי מעודכן לחישוב ספיקות שיא בהסתברות של

עבור תחומי ההתנקזות השונים בארץ ומטרתה לאפשר לציבור המתכננים לקבל מידע אודות ספיקות השיא הצפויות להתקבל בהסתברות 1% בשטח התנקזות נתון.

המודל האזורי האחרון שפרסם השירות ההידרולוגי היה בשנת 1994 ומודל זה בא להחליפו. מודל זה מחולק ל-16 אזורים הידרולוגים שונים בארץ על בסיס התכנות הפיזיות של אגן ההיקוות: גודל תחום ההתנקזות, חבורות הקרקע, טופוגרפיה והמשטר האקלימי. עבור כל אזור חושבה משוואת הקשר בין שטח תחום ההתנקזות לספיקת השיא בהסתברות 1%. הקשרים עליהם מבוססים המודלים האזורים השונים נסמכים על מאות מדידות של ספיקות שיא מכל תחנות השירות ההידרולוגי (פעילות ושאינן פעילות) ומדידות של ספיקות שיא שבוצעו על ידי התחנה לחקר הסחף. המודל התחשב בנתונים מתחנות קבועות ומנקודות מדידה ארעיות בעת אירועי שיטפון מיוחדים. בסיס הנתונים אשר שימש לבניית המודל הינו המפורט ביותר הקיים והוא מתעדכן באופן שוטף.

מלבד משוואות הקשר לחישוב ספיקות שיא בהסתברות 1% מספקת עבודה זו מידע רב גם אודות הסתברויות השגה לספיקות שיא בהסתברויות שונות: 50%, 10%, 2%, נתונים אודות ספיקות השיא המדודות הידועות בכל תחנות השירות ההידרולוגי וכן ספיקות שיא אשר חושבו על ידי התחנה לחקר הסחף ומפה ארצית של ספיקות סגוליות. החישובים אשר בוצעו לצורך הכנת המודלים האזורים השונים התחשבו בשינויים משמעותיים אשר התרחשו בתחומי ההתנקזות השונים (מאגרים, הטיות נחלים וכד'), אולם יש לקחת בחשבון שלא מדובר במודל פיסיקאלי תהליכי אשר מאפשר להתחשב באופן דינמי בשינויים בשימושי קרקע ואקלים, אלא במודל אמפירי.

השירות ההידרולוגי ממליץ על שימוש במשפחת המודלים הפיסקאליים על פני הסטטיסטיים על אף שהם דורשים תשומות רבות. עבודה זאת לא באה להחליף את הצורך במידול פיסיקאלי של הקשר גשם-תחום התנקזות-ספיקה.

בסקירה זו מובאים אירועים חריגים הקשורים לגשם או להיעדרו. הסקירה נפתחת באירועי שיטפון חריגים שנזקיהם הם החמורים ביותר ובפרט מבחינת אובדן חיי אדם. לאחר מכן מופיעים אירועי הגשם בהם הצטברו תוך מספר ימים כמויות גשם גדולות באופן חריג, שבדרך כלל הובילו לגאויות והצפות בחבלי ארץ שונים בצפון הארץ ומרכזה, זאת תוך הפרדה בין אירועי גשם ממושכים יחסית, לבין גשמים עזים שהתרחשו ביום גשם עיקרי אחד או יומיים. התייחסות מיוחדת ניתנה לסופות גשם משמעותיות בשולי עונת הגשם, גם אם כמויות הגשם בהן לא הגיעו לערכים הנחשבים חריגים בשיא העונה וכן לגשמי קיץ, שלעתים נדירות חורגים מעשרות מ"מ בודדות, אך מהווים אירוע חריג בפני עצמו כאשר הם חורגים מטפטופים בצפון ובחוף.

היבט אחר של הגשם בסקירה זו הוא עוצמותיו הרגעיות, החל מפרקי זמן של דקות בודדות ועד פרקי זמן של מספר שעות, כולל ירידת גשם רצוף במשך חצי יממה. התופעה האחרונה שנסקרה היא תופעת עצירת הגשם. בין אם היא עצירה מלאה בכל האזורים או חלקית, תוך הפרדה בין אירועים שהתרחשו בתחילת העונה, מרכזה או סופה.

הסקירה הנוכחית מתמקדת באירועי גשם/יובש חריגים כאירועים בודדים שעומדים בפני עצמם ואינה מתייחסת לשיאים קלימטולוגיים כגון ערכי קיצון חודשיים, עונתיים ושנתיים של כמויות גשם או ימי גשם, רצפי שנים גשומות או יבשות וכד'. התייחסות למשתנים אלה תובא בעתיד בסקירה נפרדת של השירות המטאורולוגי, אשר תבחן חריגות אקלימית של תקופות ולא של אירועי מזג אוויר מוגדרים.

אירועי הגשם החריגים הוגדרו על סמך חריגות קלימטולוגית כאירועים עם זמן חזרה של פעם ב- 51 שנה ויותר ובמקרים שונים הם אף קבעו באופן נקודתי ערכי שיא. עם זאת מאחר שלגשם יש שונות מרחבית רבה, הרי שבכל אזור מתקבל אירוע חריג בסופה אחרת ועל כן בהתייחסות פרטנית לאזורי הארץ השונים, מספר האירועים החריגים גדול למדי.

בתאריכים 7-8/5/2014 ירדו כמויות משקעים גבוהות כמעט בכל רחבי הארץ, כאשר הכמויות הגבוהות ביותר ירדו באזור הנגב, הערבה, הרי יהודה, שפלת יהודה והגולן (במזרח הארץ ירדו באירוע זה כמויות משקעים גבוהות מאשר במערבה). אירועי גשם בחודש מאי אינם נדירים אבל לרוב מדובר באירועים קצרים ומקומיים, בעיקר בדרום הארץ, כתוצאה ממערכות המגיעות מדרום. אירוע הגשם במאי 2014 היה חריג בצורה קיצונית (הגדול ביותר ב- 100 השנים האחרונות בחודשי מאי על פי רישומי השירות המטאורולוגי). חריגותו נובעת מכמויות המשקעים אשר ירדו במהלכו אבל גם בפריסה הכלל ארצית הרחבה, מנחלי אילת ועד לחרמון.

השיטפונות אשר פקדו את דרום הארץ בתאריכים אלו היו חריגים בעוצמתם ובהיקפם. תקופת החזרה של אירוע זה הייתה נדירה והסתברות ההשגה לספיקות השיא הגיעה ל-% 2-3 בחלק מהנחלים בדרום. מוקד הגשם באירוע זה היה בחלקו המזרחי של אגן נחל ערבה והספיקות הגבוהות ביותר נמדדו בנחלים המתנקזים אליו ממזרח: עובא, פידאן ואל בוריידא.

בעקבות השיטפונות הנרחבים בנחלי הנגב והערבה נרשמו עליות מפלסים במספר קידוחי תצפית לאורך נחל הערבה בעקבות שיטפונות, בעיקר באזור חצבה-נאות הכיכר, אזור עין יהב וצופר. עליות המפלס שנמדדו בקידוחים באקוויפר חבורת כורנוב מחזקת את הטענה כי קיים רכיב מים מתוק עיקרי אשר מקורו במי שיטפונות המגיעים ממזרח ואשר מזינים את האקוויפר. במרבית הקידוחים לא אובחנה ירידה משמעותית במליחות. ממצא מעניין של ירידה משמעותית של כ-600 מגכ"ל בריכוזי המליחות אשר נמצאה בקידוחים באפיק נחל רודד. באזור זה אקוויפר המילוי הרדוד הינו פריאטי ומליח ואירוע השיטפון החריג שהתרחש בנחל רודד גרם לירידה משמעותית במליחות המים בקידוח. ריכוזי הכלוריד שנמדדו במאגרי חצבה ועידן לאחר אירוע השיטפון היו גבוהים יותר מאלו שנמדדו לאחר אירוע השיטפון ב-17-18/1/2010. העובדה שאירוע השיטפון במאי 2014 התרחש מאוחר יחסית בעונה, יחד עם תהליכי אידוי והמלחה שהתרחשו במאגרים בחודשים שלפני, גרמו לכך שמליחות המים הכללית שהתקבלה במאגרים הייתה גבוה יותר מזו שנמדדה בשיטפונות ינואר 2013. נפח המים החריג שזרם בנחל עובא תרם ככל הנראה למליחות נמוכה יותר במאגר עידן ביחס למאגר חצבה.

נחל צאלים הוא הגדול בנחלי מדבר יהודה המתנקז לים המלח. התפתחות הנוף במניפת הבוץ של נחל צאלים, הבאה לידי ביטוי בשקיעות קרקע, בולענים והתחתרות נחלים נמשכת ואף מתרחבת, והתהליכים המתקיימים כיום בחלק המזרחי של מניפת נחל צאלים חושפים נוף ראשוני וייחודי בקנה מידה עולמי.

התוכנית המוצעת למיקום תחנת P9 ומסוף המלח נוגעת בכל מניפת נחל צאלים ממזרח לקו גובה 400- מ' ואינה משאירה חלקים טבעיים לא מופרים ולא מנוהלים: על מנת לשמר את האתר הייחודי של מניפת הבוץ של נחל צאלים לדורות הבאים כאתר תיירות ומחקר, מוצע לבחון מחדש את התוכנית המוצעת, ובכלל זה לשקול את החלפת השטח האיכותי שבמרכז המניפה בשטח חלופי בעל ערכיות פחותה מצפון למניפה, תוך חציה מושכלת ומשמרת של נחל צאלים והמניפה הפעילה.

בשנים האחרונות ניטור פני השטח התמקד בשינויים שחלו ברשת הניקוז העילי של המניפה בדגש על יחסי הגומלין בין רשת הניקוז, אירועי שיטפונות והתפתחות שדות הבולענים. תשומת לב מיוחדת ניתנה להתכנסות הולכת וגוברת של נגר עילי אל שדות הבולענים שהביאה להאצה דרמטית בקצב גידול הבולענים ולשינויים בדגם הפיזור שלהם במרחב המניפה. המחקר החל בשנת 2005 ונמשך כמעט ברציפות לאורך כעשור. שיטות המחקר כוללות מעקב קרקעי מפורט (בעיקר במהלך ואחרי אירועי שיטפון), ניתוח סריקות לייזר (LiDAR)

מוטס וקרקעי, בדיקות מעבדה, ומדידות תזוזות קרקע מלוויינים.

במהלך המחקר בוצעו סיקרי שטח מפורטים שהביאו להבנה שבשטח המניפה מתרחש מעבר מדגם ניקוז של אפיקי פזרות רדודים המפזרים את מי השיטפון הבאים ממעלה המניפה לדגם ערוצי המרכז את מי השיטפון למספר ערוצים דיסקרטיים היוצאים אל ים המלח, תוך התחתרויות עמוקות במזרח המניפה. בעוד שחלקם המערבי של3

הערוצים אינו יציב ומתקדם תדיר אל מעלה המניפה במנגנון של התחתרות לאחור, הרי שמוצאם של הערוצים אל הים קבוע ואינו משתנה וזאת בעקבות ההתחתרות העמוקה המלווה אותם. כך למשל , נמצא כי הערוצים שקיבלו הזנה משמעותית של מי שיטפון התקדמו במהירות לאחור אגב שביית ראשי הערוצים הסמוכים. מצב זה הביא להאטת תהליכי ההתחתרות בחלקים המרכזיים של מניפת נחל צאלים בעוד שבשולי מניפת הבוץ תהליכים אלה התעצמו.

ניטור תהליכים אלה וכימות מפורט של תהליכי ההתחתרות התאפשר כתוצאה משימוש בסורקי הלייזר האוויריים והקרקעיים, בהם נעשה שימוש מאז שנת 2005 .סריקות אלה שימשו גם למעקב אחר שדות הבולענים שפעילותם הואצה בשנים האחרונות.